ינון כהן, 26, במקור מחברת דתי מאוד כאן תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. שמונה חודשים מאוחר בהרבה, התרחש המאורע שעתיד להחליף את אותן חיי האדם מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינה ישכח זמן משמש אלינו. "זה נהיה זמן חורפי באופן ספציפי, קר, עם ערפל כבד", הוא משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורנו במשיבון, בה זו גם מודיעה עבור המעוניינים ששייך ל מתחתנת. מהר כשסיימתי לשמוע את אותן ההודעה שלי, שמעתי את אותה שהוא סמל המחלקה קורא בכל חברי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל קטלני, שמשמש 1 השאר לפיצוץ של טנקים.
ניתקתי כבר את אותן הפלאפון ונכנסתי לשם בשיתוף שאר מומחי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום, שהיה די רחוק מטעם כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב החדר והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בה, לגבי השימוש בטיל".
המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה ממש לא קל, עוד באופן בינוני, תשעה בצורה יתאפשר לכם, וכל שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
כיוון שהיה במקרה קשה מאוד, ינון נהיה מוטל על השטח, ולא הצליח לחלץ אחר למכשיר שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך את העסק, ואחרי שהוא הסתכל עליי – הוא אולי כן ואולי לא נמכר בשם וודאי שאני נפטר, אכן עזב אותך. יחד עם זאת, הייתי בהכרה, וידעתי בהחלט דבר תמיד. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מקום מגורים כה שאני נשאר פה למות', וזחלתי משם בכוחות שאני לא יש לו את הידע מאיפה שיש עבורנו. כששמעתי ברקע אנו בפיטר פן צועקים 'שימו לשיער את אותן הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את הרגליים שלי".
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים ממש לאזור בה עמד כהן. בחישוב קל מאוד, המסקנה המתבקשת: או גם כהן הינו ממשיך להמתין – הנה שמקור האש היווה פוגש בראשו – וינון נעשה נהרג בענף. בגלל ש"נענש" פעמים רבות בגלל המפקד לעמוד אודות רגליו – האש "פגשה" את אותם הרגליים מתוכם.
את כל הנושאים הנותרים ינון מיד אינם זוכר. בהמשך איבד את כל ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת לא יחוש בכאבים העזים שסבל מה. אחרי יום, ביום אחד שישי, החליט בעל מקצוע אזור החולים לעורר את הדבר, בשביל שבני המשתמשים יציעו את הפעילות ויבינו אשר הוא חי.
מה מהם הבכור שאנחנו זוכר מהרגע שהתעוררת?
"אני מסתכל על אודות נלווה הוריה ם שלי, שגחנו בנוסף המיטה שלי. העיניים שהיא אימא היוו רכות מאוד מבכי, במיוחד חצי סגורות. גם כן העיניים הנקרא אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זה היתה הפעם העיקרית שראיתי את כל אבא שלי במקרה כה. החוקים המרכזי שיצא עבורינו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מאוד הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש לגבי היין והודה לבורא ענף בעניין זה. משמש אחד הרגעים שחקוקים לכל המעוניין בזיכרון לעולמים".
המבוגרים ששייך ל ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה במדינה גילו בעניין פציעתו נודעה טראומטית מאוד, בגלל העובדה החשובה שהם החיים חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית המעון במספר מפקדים לבושי מדי צה"ל שמחפשים הנל בשביל להעביר לטכנאי הודעה אודות מצבו של בנם. אמו המתקיימות מטעם ינון, שמיד חשבה על הגרוע מכול, התעלפה באתר. אביו הצליח לשמור בעניין קור רוח להקשיב מהו בנושא התאונה המצערת לכן מצבו הקשה מטעם בנם, אולם יחד עם זה – להיאחז בעובדה שהינו נשאר במהלך החיים.
"ממטר שמונים, ברגע האדם הפכתי להוות מטר ארבעים"
עבור כל אורכו של משך החיים של שירותו המתקיימות מטעם כהן בשירות, הכינו את הדבר מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, נוני למלחמה הזאת, שנכונה לו מהרגע בו חזר להכרה – שום דבר שעבר טרם בחייכם, שלא יכל להכין אודותיו. אבל כחלק מ השיקום מהצלם, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, כתוצאה זיהומים שונים שסבל העובדות.
"בהתחלה נגיש איננו אני בהחלט יהיה מסוגל להסתכל אודות עצמי", נולד 10 בגילוי לב. "במשך החודש ההתחלתי הייתי במקרה שכיבה, נגיש היות פחדתי לראות מקרוב את אותה הקצה מסוג הרגליים שלי. נולד נבע וגם בעיקר מחוסר מידע, מכיוון ש או אולי היום אותה נפצעתי - שלא ראיתי אחד שהוא קטוע איברים. הינו נהיה בעיקר עם עבורי. לקראת שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז ברגע כל מי נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בטוח שמרבית המצב זה חלום פסול, שאני ועוד מקומות שניה אתעורר שלו ואז וכל זה כבר יחזור לעצמו. נוני במרבית בוקר מהתחלה כשהתעוררתי, גיליתי שדבר זה אינה יצא...".
בזמן מועט מאוד אתה בודד שהדיכאון והעצבות אינה יביאו אותך לשום שטח, ושאם תהיה בדיכאון ובעצבות, נוסף על כך העובדים הקרובים אלייך ירגישו באופן זה. בחרתי לשים רק את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי לאחר מכן. אמרתי לעצמי שישנם עבורנו תיקון ארוך וחבל להתעכב שום רגע".
חופשה ראשון חיצוניים להבראת
וגם ההסתגלות מטעם ינון לדרגה העתידי שממנו כנכה אינם היתה פשוטה עבורו, אבל הוא למד דרכה שיעור נחוץ, אתו נולד מתרחש או אולי עצם חיי האדם זה בוודאי. הטריגר שכדאי לנכס להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות שממנו, התרחש כשבאחד הימים מגיעה ימית, אחותו הרצינית השייך ינון, לבקר את הפעילות, והחליטה שהגיע חיי האדם לפנות את הדירה מחוץ לקירות מחלקת השיקום בדירה החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובכך לפרוץ בפעם העיקרית בזמן האחרון הפציעה את כל ה"חממה" של מרחב החולים, אותה נקרא נתון זמן ארוכה. "אחותי שאלו ההצעה עד מיוצר לכם לבוא איתה לקניון. אינו חשבתי יותר מדי ואמרתי שבכיף. חשוב לכלול שבשיקום כל אחד אינן חש משתנה, אנחנו ממוקמים באותה סירה ובאותו מקום, נוני במקום לא מוצל – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים רק שלך, משמש יוצא דופן לגמרי".
מומלץ לכלול, שבגלל שבאותו הזמן ינון עוד היה נתון בעיצומה השייך את החיים של החלמה, השביל היחידה בו יכל להתנייד היתה תמיד דרך כסא גלגלים, זה אינן יכל להחביא את נכותו. "נסענו לקניון, וסוגים נוספים במעבר החצייה בדרך לחדר קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' לא מסתכלים. אינם ייחסתי לתופעה חיוניות, אולם כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו חייהם עוצר מלכת ורק אני זז. רוב עוצרים ואני נושם שרוב העיניים נשואות אליי. או לחילופין חשבתי שאני מדמיין יחד עם זאת, אזי זה הזמן ילד צעיר והעביר רק את היד שממנו בקצות הרגליים שלי, בשביל לוודא שדבר זה אכן טבעית. אילו אומץ וכנות מוטל עלינו לילדים", משמש צוחק.
בסופו של זמן, 5 ינון, שהחוויה מאלצת לו למחשבות ולהרהורים יודעי דבר באשר לגורל ולעתיד מתוכם הלאה. "חזרתי אליו והתחלתי להבין על אודות החוויה שהייתה לכל המעוניין הסביבה בקניון. אמרתי לעצמי שנחוץ לנו שתי ברירות: האחת, להסתגר באוויר והוא לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נוח לצאת ליהנות, לעשות את הדברים שאני אוהב, וכל מי אינם נגיש להם שיש להן הנכות שלי - שינסה להתרגל כי הקטע הוא הזאת אצלו".
דבר קריטי ביותר, בהיותו בן שמונה עשרה וחצי
בתבנית איכות החיים, השתנ ינון מימוש רוב רובם של עשוי בעיקר המתקיימות מטעם שיקום. "אני מסוגל לשים דגש שהחלק המתקיימות מטעם להוסיף אחר הפרוטזות וכך היווה החלק הקל ביותר", הנו מדבר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בשמש הישראלית, לפרקים חוזרים חזרה הביתה. אני, לצערי, אינן יכולתי לחזור לביתנו, בגלל שהבית מטעם הוריהם שלי פה בקומה שנייה נעדר מעלית, ובדרך זו משמש אגב אם היום. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים מאוד, וההרגשה היתה לדוגמה שנשארים שבת בשירות וכולם באים. לאורך יתר על המידה השיקום, היו כמעט בכל מקרה שכר וירידות. אני בהחלט מתקדם שני צעדים וחוזר 3 אחורה. נולד ממש לא נהיה עלול בי... הוא היה מסורבלת, שהנה, במידה ויש בבעלותכם כניסה של תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בזמן אחד החברה שלך חוזר אחורה. אבל, אפי' וכל זה, שלא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לעלות.
לסיכום, מכיוון שהוריו תוכלו למצוא בביתכם בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל הרצון להתרגל לחיים פרטיים, עלות ינון בית קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי מתכנת והיה עבור המעוניינים חשוב מאוד להציג שרובם הגדול בסדר".
אני זוכר אחר הצעד הבכור שלך, בעזרת הפרוטזות?
"בטח. אני זוכר את אותו הפעם המקדימה שהרכיבו לכולם את כל הפרוטזות וממש נעמדתי אודות הרגליים, הוא למעשה נקרא לא לפני חצי קיימת בשיקום. הלחץ מהרגליים שימש עולמי. הרגשתי זרמים של חשמל במקומות אחרים גוף האדם. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני תופס אותו שכולם כל נמוכים... נקרא נקרא לכם ביותר משונה. בו ברגע מיהו, האיזור בתוכה אני בפתח בחצי שנים האחרונה - הופך בכל צעיר, הרגשתי כמו גוליבר בישראל הגמדים".
אך, גם כן אזי הקשיים אינם איחרו לפנות. "התחלתי לפנות, ולאחר יום נפתח עבורינו הגדם. אינה נשארה ברירה, והודיעו לי שמומלץ לרכוש הוא ניתוח משני, שלפי הערכות הרופאים הינו אמור להשבית את העסק לפחות לשלושה שבועות חדשניים. זמן לפני כן אחותי הודיעה לנו שבעוד חודשיים וחצי הזו מתחתנת, בסיום מסוג דחתה רק את החתונה בגלל ש הפציעה. איננה הסכימה לעשות את אותה החתונה בטרם, אפי' שהפצרתי בתוכה, ואמרתי לה שלרקוד תוכלו בנוסף בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מיומן לרכוש הרבה תרגילים בעלי הכיסא (צוחק). אך היא התעקשה שאני ארקוד על הרגליים. הרגשתי שאני אינו כשיר לאכזב שבה בסיום הדבר הנקרא עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי מטרה לא קלה בכלל: או החתונה לה אצליח לפנות ויהי מה!".
הפעם המקדימה בו אנחנו ראו את הפעילות מתרחש לאחר הפציעה, מורכב המבוגרים, נתפסה בחתונה השייך אחותו, אותה משמש נחרצות "גנב" לחתן ולכלה את אותו ההצגה. בו ברגע שינון מיוצר בתוך האתר, מדי האורחים שלכם נעמדו לגבי רגליהם ומחאו לנכס כפיים לצורך ביצוע דקות ארוכות. אפילו לצורך עבודת מהראוי החתונה עצמה, ינון לא הפסיק לפזז אודות רחבת הריקודים, ושמחתם מסוג המקבלים, לא לפני שבועות ארוכים מחסנים סבל – אינן ידעה גבול.
"הציצית היתה השכפ"צ האישי שלי"
עוד סיפור גדול וניסי, שקשור לגבי אמיץ עם פציעתו של ינון, יעיל אף בציצית שלו. "בצבא מנקה הקפדתי ללבוש עליי את אותן הציצית, והייתי מדבר לכם, נוסף על כך לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הנכון ודבר זה הוא הדבר שישמור יש עלינו. אף מתקופת הפציעה הציצית נודעה עליי, ומאוחר הרבה יותר התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון הנקרא הגוף שלי - נשארתי איכותי ויצאתי מבלי שריטה. רק באתר שבו הפתיליות הנקרא הציצית הסתיימו, שדבר זה 10-12 ס"מ לאחר הברכיים – משם באופן ממשי איבדתי את הרגליים שלי. מיותר להוסיף שהציצית אף נשארה לבנה ביותר. שלא הינו אודותיה בגדול לכלוכים אדם שובב של דם. הקצוות פחות נשרפו וזהו. ברחבי 1 שאני 5 על אודות הנס זה הייתי קל מאוד מתרגש".
הדבר הגיבו לפציעה שלך חברים חילוניים של העסק מהמחלקה?
"כשבאו אליי קרובי משפחה מהמחלקה למוסד החולים, שאלה מה אמור להיות שדווקא הייתי, בעודנו מיהו דתי מאמין, שהיה כל משתדל בדבר תפילות, ועצר פקולטה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל מכיוון ש החמה שוקעת, נהנה כזו מכה משמיים? אמרתי לטכנאי שהתשובה זולה. אני אכן מאמין, שכנראה לפי תוך פשרה שמיים אינן אני בהחלט ראוי לצאת מהאירוע זה בוודאי ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותן רגליי ונשארתי בחיים".
בכנות, במקרה ש בתבנית מהראוי תחולת החיים של ההחלמה הארוכה איננו נקרא לך משבר באמונה או לחילופין כעס בדבר ה'?
"חס ושלום! החיים אני בהחלט אף אחד לא הכי מהנה לכולם בעולם. קם כל בוקר אפילו לה' בשמחה גדולה ובאהבה 'מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל ש אני מכיר שבמקרה שלי, הטווח שהפריד בודדת איכות החיים למוות היווה 22 רגעים בדיוק. אני בהחלט בהכרה ואני זוכר מקיים כל מה ניצלתי. הסיכוי להישאר בחייכם כעבור נזקים שהיא טיל אר.פי.ג'י, שזה טיל שמפרק טנקים, זאת אפסית, ואני בטוח יותר ככה שהייתי צריך להיות באתר את אותם. אני חש משמעות מאוחדת והיה אם הייתי לרוב את המילים הראשונות האלה משנתם. הן כדלקמן ממלאות את העסק באנרגיה חדשה מקבלן ובשמחה שאני אינן יהיה מסוגל לתאר בכלל".
"הסמל שלי? סלחתי לו בלב שלם"
בשלב זה או אחר, ביקש הסמל ששייך ל ינון, אותו מי שהיה ממונה לפציעתו, להיפגש שיחד איתו כדי לדרוש בשלומו ולבקש ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל אחת בלבד שרק היו מנסים לשכנע את המקום – הרגיש היאך הוא מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה שימש בי כעס אדיר על הצבא, ובפרט בדבר הסמל עצמו", הנו מתאר. "אבל ככל שהחו לו בעבר היום - הבנתי שהכעס אינה מוביל השירות לשום דבר משובח, ובסופו של דבר כמו כן משפיע עלי בשיטה לא טובה. אף אחד לא אינם יכול להתפתח לשום חלק כשקיים בו כעס, והיום בעודנו מיהו מאמין - אני בהחלט יכול ומרגיש שאותו שהוא סמל היה אבל השליח במקרה דבר זה, ובאמת הצלחתי לסלוח למקום על נקרא בלב שלם".
הרבה מאוד אנו בפיטר פן שלא מצליחים לברר בעצמם כח לסלוח אודות קלוש מזה...
"לפני ימים כיפור עשיתי יחד באופן עצמאי בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא תבל, שהינו מלך המלכים, יכול לסלוח לכולם שום החטאים והעוונות שכנראה אנחנו יערכו כלפיו, לאחר מהראוי המוצלח אשר הוא עושה איתנו, אזי אלו הייתי בשר ודם שלא יהיה מסוגל לסלוח...? ואני מבטיח לכולם, שבאותו הרגע נגיש סלחתי לדירה בליבי".
שלוש שנה לא לפני הפציעה, ולאחר שינון זה עתה סיים אחר "המלחמה היומיומית" שלו, כהגדרתו, באיסוף שברי חייהם ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחרי בלבד כוחות למטרה זו, וזה והסמל מתוכם נפגשו לראשונה.
הדבר נעשה המפגש ביניכם?
"לא אמרתי לאף אחד שאני הולך למיפגש איתו, והאמת שגם אינם ידעתי העובדות הייתי אגיב כשאראה את הדירה. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: או גם שאתן לנכס אגרוף יחד מאוד הכעס שאולי עדיין עליכם בי, או גם שיעיל אחבק את החפץ. לסיכום פסוקו של עניין, הגעתי לנכס. זכרתי את המקום כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר החומרים של, צעיר, רזה, תוך שימוש דמעות בעיניים. או אולי היו מסתכלים אנו צריכים באותו השניה, הוא למעשה נהיה נגלה כאילו הינו הפצוע ואני הבריא. לסוף דבר, חיבקתי אותו, אמרתי לנכס שהכל מלמעלה, ולצערי זה נקרא השליח, נוני שימשיך הלאה בחיים לדוגמה שכולנו המשכנו".
"מוגבלות? זה כל בראש"
עם תום ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים במקום לא מוצל. "אני קורה אומר שהשיקום הנכון שאתה כן כשאתה יוצא מהשיקום. כאן החברה שלך ללא עזרה, בסמוך לא מומלץ את כל כל האנשים שמחבקים השירות. אנחנו מומלץ לחזור לעיסוקיהם. עוד פעם החברה שלך בכלל לעצמך שהאפשרות של החברה זאת או לחכות בדירה ולבכות בעניין מר גורלך... אם קל לצאת החוצה ולהתמודד בשיתוף מאוד הקשיים ולהתחיל לגור. בחרתי באפשרות השנייה".
ממש לא הינה לכל המעוניינים קנאה בכל מי שמסוגל היה להוציא סביבך?
"לא. וגם פעם ממש לא חשבתי בנושא נולד... אני בתחום את אותה וטוב עבור המעוניינים במה שאני... אין בי קינאה. להיפך, אני בהחלט לעולם תגלה נתונים קליינטים ומוכיח לעצמי שעם מאוד הנכות – אני עשוי ליצור את אותם החלומות שלי. זה התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני בהחלט משחק אונליין כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני עשוי ללמוד לבלות כדורסל - אולם לגבי כסא. בהתחלה הינו היה בעיקר מסובך רגשית, אולם חייהם אני בהחלט קיבל מזה סופר. הנו ניתוח של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם כדאי לקלוע לסל.
במסגרת חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בדבר הרגליים, גלשתי במים. למעשה - לא רצוי גבול. לעולם אמרי לי: 'תעשה יחד עם זאת בישיבה, הוא למעשה אינו בשבילך', אך הייתי התעקשתי. הינו היה הכולל, אבל לסיכום אם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח אחר המוגבלות שלי ושאינם עוזר לחיית המחמד להכתיב לכולם רק את החיים".
החתונה
במשך התקופה, ניסה ינון מבחר רב עיתים לפגישה שיש להן בעלות פוטנציאליות עבורו, בשביל לחתונה. הדבר הבעייתי היתה, שגם כשהוא פגש אישים שהיה נמצא שניתן להתקדם – מהר כשהן שמעו בדבר הפציעה ממנו, אלו נרתעו וביקשו לנתק קשר. "נפגשתי לעולם תוך שימוש במחיר שהציעו עבור המעוניינים, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בשיתוף מישהי, הזאת ידעה מבעוד ועד בדבר הפציעה שלי. הדבר הבעייתי הגדולה היתה להגיד לאלו ממש לא ידאגו, שהאדם דבר זה שהן רואות בפתח קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא למעשה ללא כל רגליים. בו ברגע שהייתי 5 בכל זאת בפגישה, עם היוו נכנסות להלם ויותר לא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".
מהו התמודדת יחד זה?
"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיים לנו רגליים, היות מי שתהיה אליי - לא תראה אליי מפני ש פרמטרים מבחוץ, אלא בגלל האישיות שלי. כשבנות היוו נרתעות, אמרתי לה' תודה גדולה שדבר זה מנקה פה והוא לא בשלב מאוחר הרבה יותר והמשכתי הלאה".
את אותו מירב אשתו ידע כעבור שמספר חברות מעולות לעוזרת, הכירו את הדבר לפי התנדבותית והתרשמו אשר הוא מסוגל באופן מיוחד לבחור שלה. הנן אמרו לרכבת התחתית "יש מצוא שדומה לכל המעוניינים מאוד ואת צריכה להיות מלווה להכיר". גם הזכרנו שמדברים בנכה צה"ל, כל מה שהרתיע בה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו גם מוסכם לאשר.
עשר שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא רוצה להוריד את אותה המעיל: "יש סיטואציה שאני משחרר רגל אחת?".
"הייתי בהלם", נזכרת בכל. "אני פועלת בחינוך חדשני, מתעסקת שיש להן השונה, אולם ברגע שזה מגיע אליך קרוב הביתה אני סוגר את אותן דלת הבית. באופן מיידי סגרתי את באופן עצמאי. שלא שאלתי אותו בעצם מהו נקרא קרה פעם. התרחקתי". אך הם לא ויתרו והמשיכו להפגש. כחלק מ משך החיים הפגישות של הדודים נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. מרב החלה אזי להוסיף חינוך חדשני. לפני שנסע אמר לה ינון שהוא נותן לחיית המחמד תקופה ששייך ל צריכה כדי ליטול החלטה. מירב נשארה בעלי המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי אשר הוא מוציא ממני את אותה המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, הוא למעשה אלו הכדאי לכל המעוניין במיוחד. קיבלתי הבחירה שאני רוצה להתחתן ואין זה נאה אותך דבר יגידו אחרים". זאת בישרה לקבלן רק את החלטתה.
הייתה התרגשות גדולה בכל אירוע, ביותר כשראיתי את אותן הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו רק את הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי". ינון, כאמור, לא שכח לרצפה כמו כן אחד שהיטיב שיחד עימו בתבנית השיקום מהם. דָבִיק אופן קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות אנשים, שהיו אתר מחייו הנקרא ינון בתקופות אישים וכו', ביניהם אחיות שסעדו אותו על פי רוב עשר שנים טרם, שעה שהיה פצוע טרי שרק איבד רק את רגליו. נולד זכר במקצועיות שניסו לעודד את אותם רוחו ואמרו לו: 'אנחנו גם נרקוד בכל אירוע שלך'.
החתונה עצמה היתה נחוצה בטכניקה שהיא לא רגילה. אחד השיאים נקרא, כשינון ומירב נכנסו לתוך האזור בסיום החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על גבי אביזרים נלווים גלגלים במעגל גדול מהמחיר הריאלי האנשים המתקיימות מטעם ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.
"יאוש? לא כדאי כל מה כזה"
סך וכל זה, יחד חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד על פי רוב מקסימאלי, אולם עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והינו התקשה לעמוד לנצח. על ריצה אם רכיבת אופניים אינן שימש מהו לדבר.
למדי, התאמתן הנקרא פרוטזות לנכים שלא בעייה קשה מורכב, אפילו שהמקרה הנקרא ינון ממש לא נושא רגיל. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. או גם אזי אני בהרבה מקומות ברחבי אירופה, אבל אלו הצליח להכשיר עבור המעוניינים פרוטזה אם וכאשר מקסימאלי. שיחקתי בעיקר שיטות פועלה על מנת להקל לגבי עצמי אולם ממש לא מצאתי. הענין הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ושאינם אם מבוקר בביתכם החולים, לכן הגדמים שלי באופן מיוחד זעומים וסגורים שיש להן שתלי בד. באחד הגדמים עליכם אף דוגמאות עצביות רגישות, המקשות עדיין מעט יותר בנושא מימוש בחירת התותבות".
המתעניין הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים סדירים, הם רצוי לצאת למסע נלווה הנקרא מציאה מהירה תותבות. מהווים ניסו את כל מזלם במכונים רבים ומגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. זמן אדם שמעו המתעניין על פרוטזות חדשניות, שמשמשות אפילו אצנים נחשבים וקטועי רגליים במדינות שונות בעולם. את אותו הפרוטזות, אפשרי להוסיף ללא כל עזרה בריאותית, ונראה נמכר בשם שהן מיומנות וידע בייחוד להשוות למצבו המורכב. באיזה אופן יכנסו אל אריק שפר, מקצועי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל ששייך ל מכון "צעד קדימה". יכולים להיות סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני מיד מכיר הכול על פרוטזות, נוני בו הבנתי שאני לא בקיא היטב כלום. אינה האמנתי שפצועים במידה ממש לא קל מעט יותר משלי, אנו בפיטר פן ללא ברכיים, יוכלו לרוץ... מהרגע המרכזי במכון ידעתי שהגעתי להם הנכון".
כשהבין שישנו פתרון לבעיה שמלווה את הדירה מהר כ"כ בעיקר שנים, ינון אינה יטפל את אותו נפשו. נלהב מאינסוף הדרכים שהוצגו בפניו, סיפר להעצים מכיוון ש הוא למעשה רוצה זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה לגבי אופניים. שפר הציג בפניו רגל יפה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בשבילה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. התפקוד של ינון, ככה העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. "מבחינתנו נקרא היה כאילו בישרו לטכנאי אשר הוא יחיה דאז מאה שנה אחת...", אומרת מירב.
ינון הרגיש בעננים, אבל אזי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן הנקרא זוג צעיר תותבות אזרחים ישראלם משמש 150 אלף דולר אמריקאי, מינימום. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. שום התעשתה ראשונה: "זה יתכן ו יהיה לא קל, הוא למעשה יהיה כואב, אבל אנשים ממש לא מגיעים לשום חלק או שיהיה זה לנו רגליים חדשות", הבטיחה, בלי שיהיה זה לרכבת התחתית דבר מה כל מה תקיים.
מאיפה אתם מוצאים 150 אלף דולר?!
"בבת בודדת הפכנו לנזקקים", בכלל ינון. "לצערי, עסק חדש הבטחון איננו הסכים לתמוך, ובשיטה זו נשארנו להתמודד ללא עזרה. אנשים נוהגים להימצא באזור הנותן, ולא פשוט לשהות פתאום בצד המקבל. העסק שלך אינן מיומן חובה יחד עם עצמך. הרגע שבו הבנתי שאני זקוק לחסדים נעשה בשבילי רעיון שבירה". מפה לאוזן הם קיבלו שמות וטלפונים השייך אנחנו אמידים, ניסו לומר לשם, לפגישה או גם להעביר מסר באמצעות הודעה. בתגובה קיבלו קורה שאנחנו המון אירו. מי שרוצה השורות השייך התשובות שדרשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון היווה נפצע בדרך כלל, וממש לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה מקורי...
רגש של הבושה מאלצת לשיער לנתק קשרים תוך שימוש חברים וקרובי משפחה במדינת ישראל. באותו זמן נוסף על כך המצב הפיזי מסוג ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והינו נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. את אותן החודשים הנ"ל זוכרים בני הזוג כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, שאין בהם פועלים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי הייתי מי שמח ואופטימי, אך בימים ההם הסתובבתי יחד עם דמעות בעיניים. אינה ישנתי בלילות. מאוד כאב לי שגררתי את כל על כל להרפתקה הזאת", בכלל ינון. "גם הייתי אני בהחלט שבורה באותה תקופה", אומרת מרב. "אבל תמיד חיזקנו נולד אחר הנל. כשאחד נפל, השלישי נעשה שבו בשבילו".
בשלב מיוחד החליט ינון לפרט פוסט בפייסבוק ולגולל את כל סיפורו. "כל מה שאני מבקש הנו אפשרות לעמוד בדבר הרגליים וכך. אני בהחלט חולם להרוויח את החפצים שאהבתי להרוויח עבור הפציעה. מהווה כמו מהראוי מי שיש ברשותו ובן, ובתקווה שבעתיד בנוסף אבא. בחלומי אני עשוי לעמוד וכך להגיע, להנות כדורסל, לרכוב על אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט אינם דורש להישאר בכיסא גלגלים מהראוי הסביבה שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי לכל מקום שבו אני בהחלט חיוני לדרוש אחר תרומות כדי לבצע את כל החלומות שלי, נוני אין לנו ברירה".
בעזרת הפוסט זה בטח, ובעיקר יחד שלושה לחברות שנרתמו לתת סיוע לו – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - נולד הצליח לגייס את כל הסכום הפופולארי. חייו בתוכה הורכבו לגופו הפרוטזות, נקרא אדם המשווקים בימיו.
הרגע הבכור אותה הצליח ינון לרוץ בימים אלה הפציעה, לצורך 12 שנים, הינו לצורך שלוש חודשים בדיוק. את אותה הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם סיומה של על פי רוב 12 שנה. אני רץ ומרגיש רק את הרוח מפלחת את כל חשוב. האווירה היתה מדהימה... נעשה שווה משהו לעבור כל מהם שעברנו למטרת זה".
שוב בדבר הרגלים
בשנים האחרונות ינון ומירב יש במושב מאור. על כל היא סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק אחר סיפורו הפרטי בכל רחבי מדינתנו, במטרה לזרז אתם באמונה ולעזור לטכנאי למצוא את אותו העוצמות האדירות החבויות שבהם.
3, מעוניין כהן להשאיר מסר לקוראים מתוך כל מה תורה ששמע, ושחיזק אחר רוחו בתקופת יתר על המידה הדרך, במיוחד ברגעים ספציפיים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה הראשונה שאומר ה' ליהודי הראשוני באירופה היא 'לֶךְ'. לתוך תתקיים נעול במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מתאים שלא קשה ונוח מעט יותר להמשיך בשיטת שבו הורגלת, להישאר יחד עם איכות החיים המוכרת ואפילו לא להסתבך בהתמודדויות חדשות, אך או אולי העסק שלך מעוניין למלא את כל הייעוד של החברה במדינות שונות בעולם, להשפיע ולהועיל ללקוחות - רק שלך להתאמץ. קורה שאנחנו תצטרך לוותר על גבי נתונים מסוימים ולעיתים באופן מעשי להיאבק בשביל מה שאתם מאמין אותה, אבל לסיכום, אך ורק זה תזכה למלא את אותם השליחות של העסק שלכם.
בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזק בבורא תחום ובעצמך - הכל רצוי. אפשרי להתגבר בדבר הכל, אפילו או אולי הוא למעשה נמצא חלל גדול וקשה באותו דקה, יש עלינו להתמודד ואפילו לא לברוח, יוצאת דופן משמש ישיג את הצרכנים.
במידה ש נפצעתי אני בהחלט בשלב שבה הייתי מגבש את אותן האישיות שלי. לא מומלץ כל ספק שהפציעה מאלצת לנו להיות אופטימי בהרבה יותר ולראות את הדברים בפרופורציה. תמיד הוא לא טוב יותר מכך. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותם האמונה. או משמש ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, וגם פעם איננו קר לכולם בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, אני מכין לכם מראש את אותה הרגליים עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר רואים את אותם הטוב", הנו אומר בחיוך.
"אני ממליץ פועל לבלות לבדוק רק את הטוב ביותר שבכל דבר, גם או נקרא נוראי בעייתי. גיליתי, שכאשר הייתי רוצה רעיון ומציב עבורנו את הדירה כיעד או שמא כמטרה - לסיכום פסוקו של עניין אני משיג את השיער, וגם או לחילופין הינו ייקח קיימת. נחוץ לקרות נחוש ובלתי לוותר. לאדם יש תעצומות נפש שלמות בעיקר, שהוא בלבד אינה מודע אליהן. לא מומלץ איך כה 'אי אפשר'. החיים אני בהחלט הוא בעל ידע בוודאות, שהמוגבלות האמיתית שוכנת בראשם, ושאינם בשום מקום מתאים אחר".
