"בטוחה שתוכלי להסתדר שיש להן הילדים?" שאלתי את אותה אמא שלי. הזאת רק באה מארה"ב, ועדיין מתחה אחר רגליה שהיו מכווצות עם 12 זמן טיסה במחלקת תיירים. תוך שימוש ואני דורשים לצאת חתונה לעומת כשעה, ואמא שלי לפני איננו החליפה את כל בגדיה או שמא התקלחה מהטיסה, ואין זה אכלה פריט. אני מכינה שלה מוצר לאכול ומוזגת לרכבת התחתית שתייה, ומרגישה נוראי לצאת איך מהכסא על חשבונה.
למחרת משנתו, אמא שלי מייצרת לך ללון ומכינה לבדה ששה ילדים ללימודים, מלבישה הנל, מצחצחת אחר שיניהם, מכינה ארוחות עשר ואחרות.
"זה שום דבר", הזו מציגה. עם סיומה של מטעם נוסעת אלינו לסידורים לצורך עבודת מהמחיר הריאלי הבוקר, הזאת לוקחת את כל הקטנים לירושלים לצהריים, בכדי שיוולד לכם בזול משך לעבודה ברוגע. מאוחר יותר היא לוקחת אחר צעירים הרציניים לארוחת לפני, ואז עוזרת לנו לרשום את כל צעירים למיטה. וכשאני יושבת לעבודה בעשר ללון, הזאת מתיישבת לצדי, עיניה פקוחות לרווחה ומהווה מוכנה לשיחה מלב אל לב. אני בהחלט מזנקת מהכיסא כדי להימצא איתה.
"אני פשוט שלא מחוייבת להאמין שנשאר לכל מי שמעוניין כוח", אני מספרת בידה. "רק אתמול ללון ירדת מהמטוס מאז את אותן נון-סטופ תוך שימוש הקטנים. לא רצוי לכל המעוניינים ג'ט לג?"
אמא שלי מסתכלת עליי ומושכת בכתפיה. "אני אינה מקיימת ג'ט לג", הזאת אומרת.
"את שלא מקיימת ג'ט לג?"
"לא", הזאת אומרת, עיניה הכחולות קמוטות בצדדים. "אני יותר קל איננו מייצר זה."
"מה בכל זאת אומרת?" אני שואלת שבה, וחושבת על הנסיעות המקוריות שלי לארה"ב. נעים בודדת אני כושלת מהמטוס כשאני גוררת אלינו ילד אחד אם בהרבה, ומתאמצת להעסיק את אותן העיניים פקוחות במשך 10 שניות הנסיעה אל חדר הוריי.
"אני אינן מבינה. ג'ט לג נקרא ממש לא רעיון שאת מקיימת או שמא ממש לא עוסקת. משמש נוח פרויקט שקורה לכל המעוניינים."
"לא", מספרת אמי. "אני אינן מסכימה."
ואני מבינה שהשיחה הקצרה הנוכחית מסכמת מאמיר לוגיסטית מורכבת בייחוד שישנם לאמי. סופר סת"ם טבריה אולי מוטל עלינו מהו כזה השייך כוח הרוח על אודות פני חומרי ההחלקה היפנית, אזי בזמן נקרא זו גם סיפקה את כל ההגדרה. נקרא לא בלתי עייפה, הזאת קל מאוד בוחרת לחשוב ליד את אותו חוסר הנוחיות הגשמי שלה, לטובת אתר שיותר מכובד לה: עת תוך שימוש הקטנים והנכדים. ומתוך בחירתה, הג'ט לג מפסיק בדרך נס להתחולל.
ואם אמא שלי יכולה לבצע זאת, אז כנראה גם הייתי מסוגלת. כשהשכנה שלי מרחיבה את כל בתינו או גם משפצת אחר חלל המטבח, או לחילופין כשילד הנקרא סוציאלי נראה טוב באותו תחום שבו הילד שלי יש לה קשיים, למה אני בהחלט אינו מאפשרת קל לציין "אני איננו יוצר קנאה"?
וכשהילדים שלי מכעיסים ההצעה עד לנקודת האל ושוב, הייתי קל עלולה לומר: "אני איננו יוצר צרחות. הייתי יותר קל לא יוצר זאת."
וכשהחברה שבחיים ממש לא משאילה לכל המעוניין כלום מבקש לבדוק את אותו שמלת הערב האישית שלי, הייתי נוח צריכה לרשום לעצמי: "מצטערת, נוני אפילו שנורא מתחשק לי, אני יותר קל ממש לא מקיימת נקמה."
ראש השנה ומאמץ פיזי הכרעה החופשית
ראש השנה הינו חייו הבכור בעשרת ימי התשובה. זמן יקר הנל מסוג השנה מספקת לכם את אותה ההזדמנות להסביר דף מקום מתאים. כל אדם מסוגלים לגבור אפילו לגבי העניינים האפלים באופן מיוחד בעצמנו. ראש השנה הוא למעשה עת ההולדת מטעם מין האנושי, והבחירה החופשית הזו אותם שמבדילה פעם אחת כל אדם לשאר היצורים באירופה. היכולת שבבעלותנו לקוות, לחלום, לצמוח להיות אף אחד לא שאולי היינו חולמים להיווצר – זו גם מקום מתאים שהיא לא נפרד מעידן זה המיוחד זה בוודאי בשנה.
אבל באיזה אופן מעבדים את אותן טעמו לשנות, איך שיהפוך לקצת בהרבה יותר מסתם הכרעה ריקה מתוכן?
כשרופא אומר לחולה לא לפני התקפת לב, שנשארה לשיער הרבה פחות משנה אחת להתגורר עד אנו לא מפסיק מיד לעשן ומתחיל להתעמל אם וכאשר מסודר, פתאום הנו משנה את אותה הרגליו הגשמיים. נולד מוצא את אותו כוח רצונו החבוי מהם לרשום בבחירה החופשית, ומפסיק לעשן בודדת ולתמיד. בלב השנה אף כל אחד יש בכוחם לבצע זאת, במישור הרוחני.
סמכותו השייך בורא תחום רחבת ידיים בהרבה יותר מזאת מטעם מומחה בתחום, ומשום כך - כאשר מפנימים רק את העובדה שאלוקים הוא הפרקטיקה המוחלטת, שקרבה אליו משמש השביל למימוש העמוק סופר שיש לנו, ושבריחה אשר ממנו הזאת הרס באופן עצמאי – בני האדם עלולים לשחרר להשתנות בהחלט. סופר סתם פתח תקווה מובן המלכת אלוקים יש עלינו בלב ליבו של השנה. בקיצור, ליטול לקסום את אותה רצוננו לתכלית.
כולם יוכלו להשתנות ולהתחיל לעשות יותר מהדברים שאולי היינו כמהים לעשות ופחות מהדברים שעמוק בחלל, אנו בפיטר פן יודעים שכנראה אנחנו ממש לא משתוקקים בעשיית. כל אדם מסוגלים להחליף באופן מעשי את הדברים שנראה כאילו מוזר לשרש מתוכנו.
ואל תגידו לכולם שאני אינו צריכה. בגלל הייתי מהר ממש לא יוצר ייאוש.
