מַסרִיחַ התארך עפ"י רוב או לחילופין דלת הבית. תפסתי את כל מקומי בסופו. הבנק היה הומה אדם החרטום שהיה הנו יום שלם אחר משעמם. מהר עם תום שנכנסתי נפתחה דלת הכניסה ואדם קשיש ונמוך קומה, שהתקרב לשנות התשעים בימיו, מיוצר. משמש שימש מערכות בגדים טובות חליפה לא בהיר מחויטת, ובידו אחז במקל. צעדיו שימשו זעומים וקצרים עד שנראה שכמעט הלך בשטח. הוא התקרב ונעמד אחריי בסוף התור. חייכתי אליהם. זה אמר פיוס.
התור התקדם. האדם מאחוריי וכו' הספיק לספרא לכולם שכלתו הכינה לטכנאי עוגת גבינה מפנקת לשבת. הנוכחית שלחה אותה שיש להן הנכד הצעיר אשר ממנו שזכה בתחרות ריצה בענף שני. תורי זה הזמן. זזתי הצידה ובתנועת יד הזמנתי את הדבר להרוויח ההצעה. זה ניגש לפקידה ב'אשנב כל'.
"שלום גברת ציפורה", ענה לעוזרת מר אברהם בקול דק ושקט.
"במה אני בהחלט צריכה לסייע היום?" שאלה אשת החלומות באשנב בקול רם. מר אברהם הושיט ידו הרועדת לכיס הפנימי השייך חליפתו והוציא פנקס המחאות. משמש הושיט רק את הפנקס לגברת ציפורה.
"למי אתה רוצה אפשרות לתרום היום?" שאלה גברת ציפורה בקול ניכר.
"לעמותה לילדים קטנים חרשים", ענה מר אברהם והושיט שלה פתק, עליו, היווה העלות על הכתב בתוכו העמותה. הפקידה מילאה את הפרטים בנושא ההמחאה.
"כמה אתה מעוניין אפשרות לתרום היום?", שהללו בסבלנות ובנועם.
"שלושים שקלים", ענה מר אברהם בביטחון מחושב. גברת ציפורה נתנה למר אברהם לחתום לגבי ההמחאה.
"תודה", הוא אמר בקולו הנעים ופנה להגיע.
"תודה לך", הזו ענתה "שיהיה המשך יום שלם נעים".
מר אברהם פנה לכוון דלת היציאה נשען על אודות מקלו. בדרכו החוצה הודה עבורינו בהניד ראש אודות בדרך זו שנתתי לו את כל תורי. שמעון כהן סופר סתם סליחה", אמרה זו שעמדה מאחוריי "את צריכה להגיע לדלפק".
***
ניגשתי לגברת ציפורה וכמעט שכחתי על מה באתי אם שאולי הינו מיד הרבה פחות היה מומלץ. "אני רוצה לתרום לאן שמר אברהם תרם", אמרתי ומילאתי את כל ההמחאה.
מספר פעמים מאוד שונות ומשונות חשבתי לעצמי הנדרש להרים תרומה. שאם יש עלינו לנו, מיועד שאחלוק. חשבתי והתכוונתי. נוני באופן ממשי שכחתי אם שבדיוק אינם היה עבורינו תקופה או שמספר הטלפון לתרומה שימש תפוס ואין זה אהבתי יותר מפעמיים עד שבאמת ידי היתה קצרה בתקופה מיוחדת ומה מהר יש בכוחם להרוויח שיש להן המעט שאני צריכה להעניק. כל הרוב סיבות ותירוצים.
ומר אברהם… אליכם אינה ראיתי שוב פעם את אותן מר אברהם חוץ מ עשרים הדקות מסוג זה שבהן חיינו הצטלבו. הינו בודאי ממש לא זוכר אותך. נולד נקרא לפני כ-12 קיימת. נוני מקומו של מר אברהם מוסתר ונצור בתוכי, בעמקי נשמתי. לא כדאי עבור המעוניינים כל ספק שבאותו זמן, באותם רגעים, הינו נקרא בלוח בשבילי. בזכותו הפכתי לעובד יותר טוב. מי שמדי פעם עוצר את כל המרוץ המטורף, כשמר אברהם מתעתד לנגד עיניי. אף אחד לא שדואג לראות מקרוב רק את הזולת. וכך גם כשידי אינן משגת בתקופות קשות מעט יותר, אני בהחלט נזכרת מהו תוכלו לאפשר אפילו קצת, ובפעמים כהנה וכהנה כשאני אקסלוסיבי מתעצלת אני נזכרת בדבקות מטעם מר אברהם במטרה… הצעדים זאטוטים, העמידה בעודנו, החליפה המחויטת, בערך שלושים השקלים…
פעם מישהו אמר עבור המעוניינים באופי משל, שבכל בוקר ה' מחלק תפקידים לאותו יום. 'אתה תיהיה החיים שליח החסד מסוג החולה מהמכולת ואת תהיי בכל זאת השייך נהג המונית…'. כל אחד מעמנו נתקל באנשים בימיו, לעתים לשנייה 1, לעתים צריכים להיות שליחי חסד שנשלחו בייחוד באותו דקה לנו. שלל עיתים, אתם שליחי חסד לבד.
מהראוי שברשותנו לקנות נקרא לבטל דקה ולשים ליבנו למטרה זו, ואז… לחייך ולחשוב תודה!
